כמה הזדמנויות יש לה, לאשה בת 39, להתרגש כמו ילדה בת 16, או לחילופין לחוש עצמה כאילו היא בגן חובה?! אז זהו, שממש מעט. למזלי הרב, אלת המזל ריחפה מעלי והחליטה לגעת בי עם מג'יק סטיק בצבע חלודה וכך כמעט צהריים אחד, הגיעה אלי למשרד אשה מגניבה, עם שקית חומה בידה ולוק של צרפתיה בחופשה. היא התרגשה ואני התרגשתי ומי שצפה בנו מהצד-התרגש גם (כך התוודו בפני אח"כ). לאשה הזו, שהחזירה אותי לגן לכמה רגעים, קוראים אורית גידלי ולדבר שהביא אותה אלי קוראים – פרויקט ההתלהבות הגדול שהוא הדולה הכי יפה ומקסימה להוצאה של ספר שפגשתי מימיי:
נונה ומחק האויר
נונה ומחק האויר הביא את אורית אלי, אבל היא לא באה לבד. היא הגיעה חמושה במאוויים וחשקים והושיטה לי שקית ובה חומר גלם ורוד ניאון והוראות מדוייקות לאיך צריך להשתמש בו. חוץ מהשקית היא גם הגדירה,בגדול, שאני חופשיה לעשות מה שבא לי ושרק אעדכן במה בחרתי.
זה היה לפני כמעט חודש.
מאז עברו בירקון הפרטי שלי, זה שבדרום תל אביב, כל כך הרבה בריפים, פיצוחים, תסכולים ושמחות מקצועיות -וביום שני הבנתי שההבטחה שלי לפוסט סופר מושקע בבוקר שלמחרת-פשוט לא תוכל להתקיים.
למזלי הרב, אורית היא לא מהסוג שמתייאש. היא ג'ינג'ית. אמיתית. אם היא החליטה שמשהו יקרה-הוא יקרה, גם אם אין לו זמן. וככה התחלנו מן חיזור מעגלי שנע בין וואצאפ למייל לטלפון לעוד וואצאפ, עד ששלשום, בערב מאוחר, הבנו שתינו שבכלל מענין אותנו משהו אחר. אורית אוהבת לחקור אנשים, אני אוהבת לשתף ויחד יצא לנו מה שתיכף תקראו פה – מן שאלון ותשובון סופר כנים ומהבטן (היא שאלה, אני עניתי). מוכנות/ים?
_____________________________________________
ש – על סולם אחד עד עשר כמה את אדם מתלהב?
"עשרתאלפים. אני אשה מתלהבת. אני מתלהבת משטויות הזויות ומדברים ממש מורכבים. אני מתלהבת מקיפוד שהגיע בטעות לגינה שלנו ומפיצוח לבריף שדפק לי בראש שבוע. אני מתלהבת מהגיגים שהילדים שלי ממציאים (בצדק! הם גאונים!!!) ומתלהבת כשיוצא לי בול השיער עם הסיכות (אני עושה עכשיו תנועות עם הידיים אבל את לא רואה אז דמייני)"
ש – מתי התלהבת בפעם האחרונה וממה?
"עכשיו. ממש ברגע זה! אני מאד מתלהבת מלמצוא רבע שעה ולענות לשאלות שלך"!
ש – מה הדבר שגורם לך להתלהב, מה ליבת הדבר?
"וואוו. שאלה קשה. לא חשבתי על זה אפעם. אני מניחה שזה משהו פיזי. בגלל שאני לא מחווטת כל כך טוב במוח אז סביר שזה קשור. פיזית זה קורה איפושו בין המוח לבטן, משהו שם עובד על אותו
חוט, לא ברור אגב מה מוביל למה, סביר שזה משתנה.
אוקיי, דוגמא:
"כשהתחילה מחאת העגלות, ישבתי שמנמנה ועצבנית על אדים אחרונים של הורמונים אחרי לידה. בדיוק התפרסמה כתבה בדה מארקר על זה שהורים זה דבר אידיוט שאפשר למכור לו הכל ביוקר. אני זוכרת את הרגע שפשוט התחרפנתי. ישבתי, פתחתי קבוצת פייסבוק, והתחלתי להתמרמר ולהתמחא. משהו שם בכוכבים בדיוק היה מעל, כי תוך שעה זה התחיל להיות מטורף. בסוף היום הזה, כשכבר התקשרו מהתקשורת, הבנתי שהצלחתי לעשות התחלה של משהו. זה היה רגע מכשף. רגע שהבנתי שהכח של כמות הרגש וההתלהבות שהרגשתי כלפי משהו היא כל כך חזקה שהיא יוצאת לי מהגוף. היא עברה לפייסבוק ומשם לעוד אנשים, לכפות ידיים ולרגליים ומשם הלאה. לא באתי מאג'נדה אקטיביסטית חוץ ממחאות למורה לספרות בתיכון, וזה היה מטורף פתאום להרגיש את הכח הזה מדבק".
מחאת העגלות -צעדה מס.1
האם זה השתנה לאורך השנים?
ברור!!! כשהייתי צעירה היתי הרבה יותר עצורה ואצורה. היו תקופות בשנות התבגרותי שהייתי מאד עצובה ומסוגרת. אני חושבת שהשינוי הגדול קרה כשנולדה זואי. לא מייד, כי הייתי חייבת לסמן קודם וי על דכאון אחרי לידה מהגיהינום, אבל מייד אחרי שסיימתי אותו – משהו בי השתנה. בכלל, אני מוצאת שילדים הם קטליזטור מעולה להתלהבות. לי זה שינה את החיים ההתלהבותיים שלי".
ש – האם היתה פעם שהתלהבות ממשהו הפתיעה אותך?
"כן. לא מעט אפילו. זה יישמע סופר קלישאתי אבל מאז שייסדתי את השוות שלי (קהילה של נשים ואימהות מבוססת מיקום גיאוגרפי בארץ ובעולם) – אני מתלהבת מלתת ולעשות עבור אחרים. מה שהדהים אותי בהקשר הזה, זה שהתלהבתי מהצד השני של זה – החלק של הלקבל. זה לא בא לי בקלות בכלל. זה היה שריר מאד חלש אצלי ולא צפותח. אבל כשהבנתי שיש קשר ישיר בין הלתת ללקבל-שחררתי ואת יודעת מה?! חובה לנסות!!!"
יפעת ינאי וכרמי ואסתי רוזנסקי -שתי נשים אהובות וכה משמעותיות בחיי. אתן אני מנהלת את השוות
ש – מה המחיר של ההתלהבות בחייך?
"איפושו אני מניחה שזה אותו מחיר שמכונית משלמת על קיק דאונים ושריפת דלק. להתלהבות יש שני צדדים – היא מייצרת אדרנלין, דרייב, פאשן ושמחה, היא מדבקת, היא גורמת לדברים לנוע, להתרחש, לאנשים להידבק ולהתחשמל לטובה ולהתחיל לנוע. ומצד שני היא מכלה אנרגיות אם לא מכוונים אותה נכון ואם לא מווסתים אותה וממננים אותה. היום, כשאני במקום יותר קשוב לעצמי, אני יודעת שהתהלבות יתר גורמת לי להתעייף. אני מתחילה לפהק ולהרגיש מנותקת. אז אני יודעת שאני מתלהבת לא במקום הנכון".
אוקיי, שוב אני צריכה דוגמא.
"אם הייתי מתלהבת פחות הייתי יכולה לחוות הכל כולל הכל בפחות עוצמה. לא כל קיפוד דרוס, לא כל ילד עזוב, היה פשוט פוצע אותי. הווליום של הרגש הוא חורך ומעייף. כשהייתי מפיקה אז בכל פעם שהייתי מסיימת הפקה גדולה, היתה התרסקות טוטאלית של מערכות. הייתי תמיד חולה אחר כך. מרוקנת. עם הזקנה מגיעה יותר פרופורציה, אני לומדת לא לתת יותר ממה שהצד השני רוצה לקבל. למשל מישהי כתבה לי בפייסבוק שהיא במצב לא טוב- ואני כבר תוך עשר דקות ארגנתי לה פרוייקט מייקאובר, והיא רק רצתה שיגידו לה 'יהיה בסדר'. היום אני כבר בודקת מה הצד השני רוצה. זה קשור להקשבה, לזה שאני לא נותנת להתלהבות לכסות את הקשב".
ש- קרה פעם שהיית אמורה להתלהב ולא התלהבת?
"ברור. נגיד בחתונה שלי פגשתי את הספקים עשר דקות לפני החתונה. מרב לחץ שחררתי יותר מדי ורק חיכיתי שזה ייגמר. אני לא משחקת תפקיד של מתלהבת. אני השקרנית הגרועה בתבל, אם אני צורמת לעצמי על התדר של האמת שלי אני מרגישה קרה או נהיית חולה. פשוט לא יכולה.
בדיוק חגגנו שמונה שנות נישואין. פייר? שללינג עלינו!!
ש – איך זה להיות אדם מתלהב בסביבת עבודה קולית?
"מומלץ! סופסוף אני במקום האידיאלי לתכונה הזו. אני מקוה שההתלהבות שלי מלהיבה את הצוות/ים. אם לא-אדע את זה אחרי שייקראו את הכתבה…"
ש- איך זה להוביל צוות, סמכותיות מול התלהבות?
"אני חושבת שזה מזין אחד את השני. סמכותיות היא לאו דווקא הצד השני של התלהבות. היא עוד נדבך. ואם את אדם שנעים להיות במחיצתו, אדם שמעורר מחשבה בקרב אחרים, מניע לפעולה ולמחקר, מתסיס התלהבות ומתניע מהלכים – הסמכותיות מתקבלת טוב יותר".
ש- האם את מאחלת לבתך להיות אדם מתלהב?
אני מאחלת לה שלעולם לא תחדל מלהיות המתלהבת שלי ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לה על שהדליקה אצלי את המתג של ההתלהבות.
ש- איזה סוג של התלהבות את לא אוהבת?
פייק. מזוייפת. אני יודעת לזהות אותה ממרחקים!
ש- מי האנשים שאת מתלהבת מהם או שלימדו אותך להתלהב?
זואי הבת שלי. מיקיי הבן שלי, סיון-ה בי אפ אפ שלי
תגידו לי אתן, לא להתלהב?! עיניים של אמא
ש- מה הדבר הבא שאת כבר מתחילה להתלהב ממנו?
הספר שלי!!!!! טפו חמסה
ש- לשנה הקרובה האם את מאחלת לעצמך יותר או פחות התלהבות?
יותר. תמיד יש לאן לשאוף!
_____________________________________
השעה 22:54. אני מסיימת לכתוב, לערוך ולהעלות ויזואלים. חזרתי הביתה מיום ארוך מאד ולפניי יום ארוך יותר -מחר. אבל בבטן שורקת לי כבר ההתרגשות של מחר בבוקר, שכל כולה בצבע ג'ינג'י חלודה ומוקדשת לאשה אחת שעשתה אותי שמחה כמו ילדה בגן ולילדה אחת, בשם נונה, שכבר פעם שניה מלווה אותנו בכל טקס שינה.
הפוסט הזה חותם שרשרת של פוסטים נלהבים ושללינגים של מיטב בלוגריות ישראל. אני באמת באמת שמחה ומתרגשת להיות חלק מהנבחרת הזו!
