רוחות הצפון (מפימו) 10
מאת:ליאת
יש דברים בחיים שהם "מנט טו בי". יש אנשים שנפשם נכרכה בנפשך ואין ברירה, הם תמיד יהיו חלק ממך גם אם לפעמים עוברות שנים עד שתדברו ותפשירו שוב אחד בתוך השני. החברות שלי עם ענבל היא אחד מהמנט טו בי האלה. אנחנו מכירות מגיל 11 בערך, נפרדנו בגיל 13 ונפגשנו שוב בגיל 23 ועד לפני שלוש שנים היינו בסט פרינדס -כאלה שעושות הכל יחד עד שזה מעצבן את האישונים של כל מי שבסביבה.
לפני שלוש שנים ענבל נסעה להודו ופגשה שם את עמית אהבת חייה. היא חזרה לתל אביב רק בשביל לארוז את הפקלאות ולהצפין צפון צפון עד מטולה. גילוי נאות, הפוסט הזה נכתב באהבה גדולה ובתרגשות שקשה לתארה במילים כי זה מה שעושה לי לראות אדם שמגשים את עצמו בצורה ככ עמוקה ומשרה.
אחת העוולות שנעשות לאנשים מוכשרים מאד בהרבה תחומים היא שהם נדונו לעבור בהמון תחנות "דמה" לפני שהם מגיעים לדבר האמיתי, זה שכשנוגעים בו מתפשטת בגוף תחושת וודאות ובהירות, זה שכשקמים אליו בבוקר חיוך מתפשט על הפנים, זה שכששאולים אותך מה את עושה בחיים את לא יכולה להפסיק לחייך ולהדביק את כל מי שלידך בתחושה שגם הוא חייב לחפש את הדבר הזה בשביל עצמו.
בחג השני, החלטנו לארוז את המשפחה החדשה שלנו ולהצפין. לקח לנו בערך יום לארוז את ל מה שצריך בשביל שלושה ימים מחוץ לבית ועוד חצי יום להכניס את זואי, התיקים, שלומי הכלב ואותנו לאוטו בגודל חבילת טאקי, אבל עמדנו בזה בכבוד ובסופו של דבר יצאנו לדרך כשבחוץ עוד היה אור! וואוו!
התחלנו אצל בלינגי ביסוד המעלה, גילינו שיש סיבה לאור שזוהר לה מהפנים ולקרני השמש שיוצאות לה מהאישיות – הבית של בלינגי הוא אחד הדברים היותר נעימים ששהיתי בהם EVER. מדובר בבית שראוי לפוסט בפני עצמו על עיצוב וקסם ועל שני ילדים ואוגר שצריך לפגוש באופן אישי בשביל להבין!
למחרת הצפנו עוד לאחד המקומות הכי יפים ושלוים בארץ -מטולה. לפגוש את ענבל ולבקר בסטודיו. ההתרגשות היתה גדולה, לא ראיתי את ענבל כמה שנים וכל הדרך הציפו אותי פלאשבקים נעימים ומרגשים. כשהגענו למטולה ההתרגשות הפכה לדופק מואץ וחיוך ענק וכשנפגשנו שוב, פשוט ידענו שזהו, חזרנו הביתה.
הסטודיו של ענבל הוא אחד המקומות הקסומים והפריטים שהיא יוצרת גורמים לחיוכים מטופשים ומלמולי – "אני חייבת את זה! ואת זה! אה! יו! ואת זההה"!!
את הדברים של ענבל אפשר למצוא גם באתר שלה , לא חייבים לנסוע עד מטולה, הצבי של הדואר ימצא אתכם איפה שלא תהיו. אז רגע לפני שהיא הופכת להיות הדבר הגדול הבא, אתם מוזמנים לשמח את עצמכם או משהו שאתם מאד אוהבים באחד מהדברים יוצאי הדופן שהיא מכינה.
הפוסט הזה נכתב באהבה גדולה לאשה מיוחדת במינה שהגשימה את עצמה בצורה מעוררת השראה, שעברה בדרך מהמורות לא קלות וקשיים לרוב, שנסתה ותהתה, שטעתה ושאלה ובסוף צללה לתוך עצמה ומצאה את הדבר הזה שרובנו מבלים חיים שלמים בלחפש אחריו.








היד של מריטה
הקוד האתי שלנו
זה לא רק תיק עם שיק
אושר זה כאן
משחקים באוכל
כשגבר אוהב אישה
נו, אולי בכל זאת תישארו עוד לילה? אני כבר מתגעגעת. טוב. אני לא ארחיב כאן בקטנה, אלא אעלה פוסט נגדי בסוף השבוע וזהו זה. כי את יודעת שיש לי ה-מ-ו-ן מה להגיד. נשיקות ולילה טוב לך!
7 בבוקר והדמעות זורמות לי כמו שהמים זורמים בבניאס אחרי שהשלג בחרמון קיבל את הידיעה שהאביב הגיע. כנראה שמה שיש בנינו חזק כמו סלע גם אם במשך שנים הוא היה סגור בקופסת טפוואר. את מרגשת. מאושרת שחזרת לחיי. אני מבקשת שלא תזוזי.
מקסים מקסים
פימו הוא המדיום הכי מדהים בעולם! ואני לא משוחדת בכלל
יצירות מקסימות! איזה יופי של דברים!
זה כל כך נכון.. חברות אמת היא אחת כזאת שנשארת גם כשלא נמצאים שם פיזית, הכי כיף לחזור אל המקומות הבטוחים האלו, שיודעים שאיכשהוא גם אם נראה שנעלמו לנו, עדיין שם.
אתן מקסימות והקולקציה של ענבל עושה חשק לקנות הכל כבר עכשיו, רק חבל שלא ניתן לראות מחירים ולבצע רכישה דרך האתר, כי מטולה באמת קצת רחוקה..)
המשך יום נפלא
I
אשריה שיש לה חברה כמוך!
עוררת בי געגוע לחברים ישנים..
צודקת, ענבלי-לטיפולך ובכל מקרה-ב-30/4 מכירה של ענבל ברמת גן, נא להיערך בהתאם!
איריס-הדברים שלך מדהימים גם הם!! איפה את נמצאת?
וואו!
כיף לענבל שהצליחה למצוא ולהגשים את עצמה בצורה כל כך צבעונית ומרגשת, וכיף לשתיכן שיש לכן אחת את השנייה.
הייתי שמחה לפוסט נפרד על הביקור אצל גלית (:
האהבה לשתיהן יצוקה בכל אות בפוסט המקסים הזה, וזה מרגש
איזה סיפור מרגש! הסטודיו שלה אכן מדהים, ביקרתי בו במהלך הפסח וקניתי המון חמסות ומגנטים צבעוניים.
לענבל: רשמתי לך באתר שלך ואני רושמת גם פה, חברותיי ובנותיי כמעט התעלפו למראה המתנות שהבאתי להן. תודה! ניפגש בראש השנה…
לאה ד.