Wonderful 2 12
מאת:ליאת
אפר'17
הביטו בילדה בתמונה. שובת לב, שקטה, עדינה ויפה שום דבר שמרמז על מה שעתיד להתרחש רק כמה חודשים אחרי שצלמתי אותה ברגע הזה: אחר צהריים של פורענות שהתחיל בגלל עוגייה שנדרשה מצד הקבובו באוקטבות שונות, יללות בגובה משתנה ודציבלים קיצוניים.ברוכים הבאים לטריבל טו!
גיל ההתבגרות הגיע ממש מהר, בערך לפני חודש וחצי. בהתחלה חשבנו שזה שיניים, אחכ חשבנו שזה שאריות של מחלת החורף האחרונה ואז היה סשן ארוך של "לא רוצה" ומייד אחריו "לבדדדדדדדדדדדדדדדד" שנמשך שעתיים ואז הבנו-הוא פה. הטריבל טו ההוא שכולם מסביבנו מדברים עליו בלחש כדי שלא יישמע ויתפרץ-נחת לנו בסלון ולקח את התינוקת הורדורדה, מתוקה וחייכנית שלנו כבת ערובה!
"לנו זה לא יקרה"-זה מה שחשבנו.פחחחחח. בואו נגיד רק שהגענו להסכמה עם הגן שבבוקר היא מגיעה עם הפיג'מה כי אין שום אבל שום אפשרות להחליף לה בגדים בבוקר בפחות משעתיים וחצי של מו"מ. בחודש וחצי האחרונים סימנו V על כל סעיף בספר (מינוס השתטחות בסופר-טפו חמסה). גדלה לי בבית מדינה בהתהוות ששואפת לאוטונומיה מוחלטת במינימום זמן ומקסימום תוצרים. הדבר הכי קטן הופך מאבק עקוב מיללות ובגדול יש לנו הרגשה שמשהו החליף לנו את הילדה.
יש לי חברה מיוחדת במינה שהיא הכתובת שלי לענייני תינוקות/ילדים/הורות/אמהות/רמת השרון. אני מתייעצת אתה ומקבלת, תמיד, תשובות חכמות, מועילות, מלומדות ופשוטות. זה לא הוגן מצידי לשמור אותה רק לעצמי (למרות שבינינו-זה הדבר הנכון לעשות) ואחרי התלבטות לא מאד ארוכה ואחרי שהתייעצתי אתה, החלטנו פה אחד: להביא אותה ואת תובנותיה לפה!
שמחה וגאה להכיר לכן את גליה אלכסנדר
גליה נשואה באושר ואמא לשני בנים, גרה ברמת השרון והיא מנחת קבוצות הורים בגישת אדלר ויועצת שינה לתינוקות וילדים. גליה היא ה-כתובת עבורי ועבור המון אמהות ואבות טרוטי שינה ואבודים בכל הקשור לשינה, גבולות, חינוך ו-מה לא. אז מהיום, גליה תתארח פה בפוסטים שקשורים לשינה ועירנות! נהדר, לא?
אז מה גליה אומרת?
"גיל שנתיים הוא גיל ההתבגרות הראשון. הוא מתחיל בסביבות גיל שנה וחצי ונמשך עד 3, פחות או יותר וכמו כל דבר שקשור בילדים: זה אינו מדע מדויק ואצל כל ילד זה שונה. בשלב הזה, הילדים עושים קפיצה התפתחותית וקונגיטיבית מאד גדולה שאינה עולה בקנה אחד עם היכולת הורבלית, היכולת להכיל תסכול והיכולת לנהל רגשות (ויסות רגשי)כל הזמן יש דחפים מנוגדים: מצד אחד הצורך בשליטה ומצד שני הילד חווה עוד אנשים שיש להם צרכים וצורך בשליטה. הילד רוצה לשלוט, להיות עצמאי, פחות תלוי בהורים ומצד שני להיות קרוב, מוכל ומחובק. זהו שלב של תנודות רגשיות חזקות-הצורך להיות קרוב והצורך להיות עצמאי ולעשות דברים לבד.רוצים על הידיים ורוצים שיורידו אותם-בקיצור: לא ממש יודעים מה הם רוצים! גיל ההתבגרות כבר אמרנו?
ש- אז מה עושים?! איך מגיבים ליללות ולדרמות?!
וגליה אומרת: "החוק הוא-מתעלמים מהמעשה אבל לא מהעושה! לא נתעלם מהילד שלנו אלא מהדרך בה הוא מתבטא: נפנה אליה תוך התעלמות מההתנהגות המפריעה- דהיינו היללות. כשהיא מבקשת משהו ביללות-אנכון להתייחס לבקשה מבלי להגיד שום דבר על האופן שבו בוצעה הבקשה. למה? כי אם לא אנחנו נשמעים ככה: ל"מה את מייללת "?! "למה את לא מסוגלת לדבר"?!… מה שקורה אז הוא שהילדה מגלה מכרה זהב -"וואוו! בכל פעם שאני מייללת אני מקבלת תשומת לב מדהימה"! אתן היתן מפסיקות?!
אז מה כן? תגובה בסגנון "אני מבינה שאת רוצה מים קחי מים" ובפעם הראשונה שהיא מבקשת משהו בלי ליילל, נסו לשבח : "וואוו איזה יופי בקשת/ כמה יפה את מדברת/מבקשת": חפשו ושבחו את ההתנהגויות הטובות.
choose your battles - בגיל שנתיים הורה צריך לבחור את המלחמות שלו. תחליטו ביניכם מה הם הדברים /הערכים שעליהם לא תוותרו בבית שלכם, גג 4-5. כשהערכים הללו ברורים לנו הם ברורים גם לילד: לא אוכלים בסלון, לא אוכלים עוגיה אחרי שצחצחנו שיניים וכו'.
אפשרו בחירה. הילדים צריכים להרגיש עצמאות ואוטונמיה, תנו להם שתי אופציות לבחור מתוכן, לא יותר. ברגע שתקפידו ותתעקשו רק על מה שחשוב ועקרוני באמת הסדר והשקט ישובו לשרור בחייכם.
♥גליה אהובתי, איזה כיף שבאת♥



איך המזל שלך?
טעים להכיר
תל-אביבIT
הממלכה הקסומה
חלומות אנטרופוסופים
הקבובו שלך מדהימה! היא מבינה עניין
תודה רבה על השיתוף ותודה על הטיפים, קראתי ובהחלט תיארתי את עצמי עונה כמו שלא צריך לענות "למה אתה מיילל?" בשילוב של "לא צריך ליילל כדי לקבל משהו"….
אז אני בהחלט מודה על הטיפ לבוא מהכיוון האחר והחיובי של היי ללה
תודה רבה!
מעולה! התחלתי אתמול ליישם-כבר היה שיפור. נשבעת!
אכן תוספת מבורכת לבלוג. אז בעצם מה שאת אומרת לי שעם תאומים עדיף לי לקפוץ מהגג כבר עכשיו (אני גרה בקומה 11).
גיל שנתיים הנפלא..אני מתגעגעת אליו כל כך כי לי יש בת 15 בבית ושם מנעד הרגשות והצרחות ממש מביא אותך לרוץ ולהתחבא מתחת לשולחן או בתוך המקרר…יופי של עצות. חשוב ליישם בעיקר את עניין הלבחור את המלחמות אותם שווה להילחם ועל היתר לוותר.
יכולה לתת עצה קטנה ממרום גיל 4 לגבי הלבשה – כל בוקר מחכות לגדולה קטנה שני סטים לבחור מהם. עשה רק טוב לכל העולם (וגם לבעל שבכלל לא מבדיל בין בגדים שלי לשלה…). לגבי סצינות בוקר, לפחות אצלנו, אנחנו פשוט שולחים אותה לחדר להירגע. לא עונש, לא כלום. היא צריכה לשחרר. שתשחרר. בחדר. (לא סוגרים דלתות או משהו כזה, רק מבקשים שתפרוק במקום אחד) ושתצא לבד כשהיא רגועה ומוכנה להתארגן בשקט. מרווח הזמן שהם נרגעים יורד עם הזמן (כשהיא ראתה שאנחנו רציניים בעניין )
הי ליאת,
קוראת סמויה של בלינג בלינג כבר הרבה זמן, נהנית ומזדהה עד מאד ופעם ראשונה מגיבה….
גיל שנתיים הנורא פורץ במלוא עוזו אבל הוא הולך ודועך ואת עוד תמצאי עצמך משתאה לנוכח התוצרים החיוביים שישאיר על הקבובו כמו עצמאות אבל גם יכולת לבקש עזרה כשצריך.
אחרי כל כך הרבה עצות טובות שקיבלתי כאן, מרשה לעצמי לתרום אחת משלי (שקיבלתי פעם מאמא חכמה ושמחה להעביר הלאה), ממרומי גיל 3: אנחנו רגילים להלביש ילדים בפיג'מה נקיה לפני השינה ולהחליף בגדים בבקר. גם אצלנו ההחלפה בבוקר היתה מלווה במאבקים רציניים, עד שהתחלנו אחרי המקלחת בערב להלביש בבגדים הנקיים שאיתם הילד ילך למחרת לגן! בכל מקרה מדובר בדרך כלל בטרינינגים, טריקו ופוטר שגם נעים לישון איתם ואף אחד לא ממש רואה בלילה את הכתמים שעליהם. מדובר אמנם במהפך מחשבתי שיש להתרגל אליו, כי אנחנו הרי אוהבים להחליף בגדים בבקר אחרי השינה, אז למה שהילדים שלנו לא יחליפו? מצד שני, השקט בבוקר שווה הכל
קבובו ונועם שלי יכולים ללכת יד וביד, אפילו שהוא רק בן שנה וחצי.
הסצנות שהבחור התחיל לעשות, ביחד עם חוסר שביעות רצון כתוצאה מהתנגדות כלשהי מצידנו, לא משאירה לי שוב מקום לספק.. זה כאן ובגדול..
בהצלחה בהתמודדות ארוכת הטווח. וכיף שיש עם מי להחליף חוויות שבדר"כ נשכחות בתוך הבית ברגע שהדלת נפתחת.
יכולה להוסיף – עכשיו כשהשלישי הגיע לגיל שאפשר להתחיל – והוא ללא ספק התחיל – עוזר הרבה פעמים לתמלל את הבקשה/הרגשה של הילד ("אני מבינה שאתה רוצה לטפס בסולם אבל…"). כשמרגיש שמבינים אותו לפעמים אפילו סירוב יתקבל באופן סביר.
בכל גיל אדם צריך לבחור את הקרבות שלו. כהורה וכיצור חושב וחי…אני מזדהה עם העצות והמלחמה "עצמאותה" שלנו(בתעודת הזהות קוראים לה תמר – לונה ,אבל אנחנו כבר מזמן משתמשים בעצמאותה..) היא לוחמת חופש מהמפורסמות ובכל פעם שהיא מביאה לי את הסעיף בצעקותיה ועקשנותה אני לא יכולה שלא לחשוב על העתיד..איזו אישה חזקה ועצמאית היא תגדל להיות. משתדלת לקלקל כמה שפחות…
כנראה הובנתי לא נכון. אני לא נלחמת אתה-היא הילדה שלי, לא יכולתי לצפות ממנה מלמשהו אחר… ועדין, יש בתוך כל הדבר הזה שנקרא הורות רגעים, לא מעטים, ששווה להתייעץ בתוכם ולו בשביל ללמוד איך לא לכבות את אש העצמאות אבל עדין להשאיר אותה בנתיב הנכון…
זה כל כך מתאים למה שקורה אצלנו עם הקטנה גם ענין הפיג'מה בבוקר
תודה על העצות
קוראת את הבלוג שלך מזה זמן .וזה כאילו נישנושית שלי ואני בסיטואציה, אין על הקטנטנות האלו מנהלות אותנו כמו שצריך…
בהצלחה יקירתי!! תמשיכי לענג אותנו בפוסטים מקסימים שכאלה.
איריס של נישנושית
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2304677&r=1